משפט לחיים: לשון הרע

דלתות מסתובבות

אני זוכרת היטב את היום בו הגעתי לראיון עבודה,

נשאלתי שאלות ועניתי עליהן כמו כותבת מחוננת ,

ניכר היה כי התקשורת ביננו טובה, וככל הנראה מבטיחה,

סיכמנו כי אנו מתחילות לעבוד ויצאנו לדרך.

אני על ההודעות שיוצאות מהמשרד והיא על האסטרטגיה.

היא זאת שמקבלת את ההחלטות.

עבדנו יפה יחד וזאת למרות התקפי הזעם שלה.

רעמים בדמות  "בום על קולי" נשמעו חדשות לבקרים,

אני כבר פיתחתי אטימות בד בבד ניסיתי לראות את הצדדים הטובים שהג'וב טומן בחובו

והיו כאלה:

הומור בשפע

מיומנות בניהול טאלנטים ,

סמנטיקה

ובצורה אבסורדית גם סוג של ביטחון , כי הבנתי שחלק ההיסטריה נבעה מזה שאני יקום וילך.

יום אחד פשוט בחרתי בחירות שלי מחדש.

יש גבול ואם אני לא ייקבע אותו אחרים יקבעו בשבילי

והשביל שלי הוא רק שלי

התפטרתי

זאת למרות בקשות אינספור מצידה לחזור ולאייש את התפקיד, בהבטחה לשיפור בתנאי העבודה.

מאותו היום -בכל מקום שניסיתי לפנות אליו נסגרה בפניי הדלת.

לאחר זמן קצר ,נודע לי כי היא טינפה עליי ובכל מקום אפשרי והפיצה דברים שאין להם שחר.

את אחת השיחות שלה עם מעבידה פוטנציאלית, הקלטתי ועם הנתון הזה הגעתי לעורך דין.

היום אחרי המשפט ולאחר שזכיתי בסכום של 150,000 שח.

הבנתי כי לא כל אדם שיושב בתפקיד ניהולי הוא בהכרח ראוי לו

וכמה כוח יש ל"אמת".

אני מקבילה את זה לסיפור של כפייה דיכוי או אונס ,

אם חווית השפלה במקום העבודה שלך,

עלבונות מילוליים ותקשורת שאינה רלוונטית לתפקידך ,

אל תפחדי,

תני לצד השני לקחת אחריות.

ניסים את כהן ניסים

 טקסט זה אינו ניתן להעתקה /העברה או שימוש

 ללא העורך בכתב שלי זוהר.